בבחירות בת"א הירוק
הוא הוורוד החדש
פארק מצהיב ומוזנח,
מתקפת בניית בטון אפורה וגבוהה, תשלומי ארנונה שחורים וקשר שקוף בין העירייה
לתושב. יש עוד הרבה צבעים בבחירות לעיריית ת"א, מלבד הצבע הוורוד. כמועמד
הומו, הייתי נעלב אם היו בוחרים בי רק בגלל הנטייה המינית שלי, כי יש לי הרבה יותר
מזה להציע לקהל הבוחרים / טור אישי
בימים האחרונים אני שומע
יותר ויותר שהקהילה הלהט"בית התל-אביבית עומדת בפני מבחן. התאריך שלו נקבע
ל-22.10, יום הבחירות המוניציפליות והוא יתקיים במאות קלפיות ברחבי העיר. שאלת
המבחן היא: האם להט"ב צריך לבחור להט"ב. על פי דעת ניצן הורוביץ התשובה
לשאלה הזו היא : "כן, בטח". ומה לגבי הבחירות למועצה? ובכן, גם שם מצפה
לנו בוחן פתע שעיקרו: כמה חברי מועצה קהילתיים תוכלו להכניס בקולותיכם הצבעוניים?
הרשו לי לערער על כל מבחן המיצ"ב הקהילתי הזה.
לפני הכל גילוי נאות: שמי
שגיב לוי, עו"ד ואיש הייטק, מספר 5 ברשימת "מהפך ירוק בת"א"
למועצת עיריית ת"א- יפו. אני הומו, קוויר, להט"ב וכל שם אחר שתמצאו
לנכון. אבל ממש לא הייתי רוצה שיבחרו בי תחת הכותרת הזו, אלא בגלל מה שיש לי להציע
ומה שאני מבקש לקדם.
כדי להעמיק ולהבין את
תפיסתי החתרנית, עלינו להביט ב-20 השנים האחרונות ולהודות שהקהילה שלנו עשתה כברת
דרך. ארונות נפרצו, דלתות נופצו וכבשנו יעדים שנראו בעבר בלתי-מושגים. השפעת כוחנו
רבה, ואינה מוגבלת לתחום המגדרי. במקביל, למדנו שכוחנו נמצא גם בהתקפתנו. מספיק
שח"כ מסוימת תאמר איזה דבר הבל על כמות השנים אליה נזכה להגיע וכיצד נקצר את
חיינו וכולנו, כלהט"ב אחת נתקיף אותה, תחת כל טור רענן, עד שתאלץ להתקפל
ולהיעלם מהזירה הפוליטית כליל..
במקביל, לאט לאט צומח פה
דור חדש של להט"בייבי. לתמר יש שני אבות, לדן יש שתי אימהות ואיילת באה בכלל
מתורמת, ודוד חולם על בית אבות לגברים בלבד (רצוי ברחוב הירקון). אמנם המהפכה
הוורודה לא הושלמה, ותמיד יש מקום לשיפור: חינוך נגד סטיגמות, עוד תקציב לבית מחסה
לנוער שנזרק מהבית והכרה בעוד ועוד משפחות חדשות. אך האם מבחנה של מהפכה הוא לא
בכך שנבטח את ידינו באנשים שאינם להט"בים שיבצעו משימה זו?
בניגוד לניצן הורוביץ, אני לא הייתי רוצה להיבחר רק בגלל שאני הומו
שמעתי את ניצן הורוביץ
מציין שהוא הומו וקורא לקהילה לבוא להצביע. בעיני, זה מעליב. לא הייתי רוצה להיבחר
כי אני גיי, ולא הייתי רוצה להיבחר רק על ידי גייז. דווקא עכשיו, כשתל-אביב חוגגת
עם דור שני, קטן וחמוד למהפכה הוורודה, הגיע הזמן לחשוב על השלב הבא שלה.
האם תמר, בתם של שני אבות
שחיה על פי תפיסת פרנסי הקהילה בבית וורוד, לא תרצה לשחק בפארק ירוק ליד ביתה? האם
אבותיה לא ירצו להוריד את זיהום האוויר ברחוב מונטיפיורי בו הם גרים? ומה לגבי
החתול שיש למשפחה שגרה בדירה ממול? האם האימהות של דן שמשחק עם חתולו, לא היו
רוצות מרפאה ווטרינרית פתוחה 24 שעות? ומה עם דיור בר השגה? האם זה לא מעניין
להט"בים?
נניח שכל גיבורינו - תמר,
דן, האימהות, האבות, הפונדקאית בע"ה והחותנת, שלא עלינו לא שפר עליה גורלה
והיא סטרייטית, ירצו ללכת לים בחוף גורדון. האם יהיה להם חשוב האם יד להט"בית
היא זו שחתמה על הצו להפסקת עבודות צמצום רצועת החוף? מסופקני.
כבודם של האנשים הוורודים
שחיים בבתים וורודים ומנהלים חיים וורודים (במובן הקהילתי כמובן) במקומם מונח. אבל
מחוץ לדלת מחכים להם צבעים נוספים: פארק מצהיב ומוזנח, מתקפת בניית בטון אפורה
וגבוהה, תשלומי ארנונה שחורים וקשר שקוף בין העירייה לתושב. ואלו, חבריי
הלהט"בים, צבעים ששייכים כבר לאג'נדות אחרות. התעצמנו, לקחנו את זכויותינו
והגיע הזמן להמשיך למהפכות נוספות שיתרחשו בשילוב ידיים, עם אנשים נוספים שבכלל לא
משנה אם הם להט"בים או לאו.
היד שמנענעת את הארנונה
האם לא זו תמונת
הניצחון שלנו? מציאות בה זה לא באמת משנה מי היא היד שמנענעת את הארנונה, כל עוד
היא עושה דברים טובים למען התושב? גם אם הוא לא להט"ב.
אני עו"ד במקצועי
ואיש הייטק, סביר להניח שאם הייתי קורא על להט"ב שלא התקבל למשרה בגלל
נטיותיו הייתי מזדעק. הסטטוסים ברשת היו רותחים ובצדק והטלוויזיה הייתה מביאה את
עדת הדוברים שישפכו רותחין על פסטיבל האפליה הזה. אבל מה לגבי ההיפך?
להט"ב שנבחר כי הוא להט"ב? האין זו אפלייה הפוכה? כלומר - אותו מועמד
נבחר בעימות מדומה בין הקהילה הגאה אליה הוא משתייך, לבין שאר האוכלוסייה. בעיני,
זו איוולת משפילה ממש.
אחי ואחיותיי
הלהט"בים - אנחנו צועדים למעלה מעשור במצעד הגאווה, נאבקים על שוויון,
ונלחמים על הכרה בזכויות בהצלחה מרשימה. אבל הגיע הזמן להתקדם אל עבר יעדים נוספים
ולקחת חלק במהפכות נוספות למען כלל אוכלוסיית תל-אביב.
שגיב לוי, עו"ד פעיל מרכזי בשכונת פלורנטין ובקהילה. מספר 5
בתנועת "חי" - "מהפך ירוק בת"א (לתת לחיות-התנועה הירוקה)"
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה