מצוינות סביבתית: למה לא?
תושבי תל-אביב רואים את עצמם כחיים בעיר
מיוחדת – עיר שהיא איכשהו שונה משאר מדינת ישראל: סובלנית יותר; פתוחה יותר;
מתוחכמת יותר. בתל-אביב לא חוששים לחשוב
במונחים של מצוינות. הרי מדובר בעיר הנחשבת
ליעד המועדף למטיילים עירוניים. מקום שבאמת מסביר פנים לקהילה ההומו לסבית. עיר עם תרבות ברמה בינלאומית. פילהרמונית מעולה; אופרה מן הטובות בעולם.
מסעדות משובחות. מדוע אפוא – בתחום של איכות הסביבה –הביצועים הם, במקרה הטוב, בינוניים,
ולעתים קרובות גרועים מאד. חבל, כי אפשר
אחרת.
איכות האוויר
הירודה בתל-אביב היא דוגמא להחמצה הנוכחית.
כולם יודעים שמקור הזיהום הוא כלי רכב ומערכת התחבורה. בניגוד לערים רבות שהחליטו להתמודד באופן יסודי
עם התופעה, עד כה, תל-אביב גמגמה. תושבי
העיר משלמים את המחיר. על פי נתוני משרד
הבריאות ישנה עלייה מתמדת בשיעורי הסרטן באזור תל-אביב והיום הוא כ-20% מעל
הממוצע הארצי. שיעור האסטמה בקרב
ילדים בתל-אביב הוא חמישים אחוז גבוה יותר מאשר בקרב ילדי ירושלים. נמצא קשר בתל-אביב בין עליה ברמות זיהום
האוויר ואשפוזים בגין תחלואת לב וכלי דם.
תל-אביב היא עיר נהדרת כל עוד לא נושמים יותר מדי.
בשנים
האחרונות, איש בשלטון המקומי לא קרא תיגר על מספר הגבוה של החריגות מן התקנים של
"חוק אויר נקי". אלא נציגי
העירייה התמקדו במלחמת חורמה נגד המלצת משרד הבריאות להכריז על תל-אביב כעיר "נפגע זיהום" במסגרת החוק. הגיע
זמן לשינוי בסיסי ולקידום פתרונות שהצליחו
כל כך בערים אחרות. אפשר לחדש את הצי של
האוטובוסים בעיר ולאסור על אוטובוסים הפולטים עשן שחור. אפשר באמת לתת עדיפות להולכי רגל ולאופנים. למשל,
העיריה סירבה לפתוח שבילי אופניים בצירים מרכזיים והעדיפה לצופף את המדרכות. סגירת צירים והפיכתם למדרחוב – כפי שנעשה אפילו
בדרך יפו, הרחוב הראשי בירושלים, לא עולה לסדר היום של העירייה. מדוע?
האם נגזר על תושבי תל-אביב לחיות עם אויר שפוגע לבריאותם?
גם חופי
תל-אביב מהווים מעין החמצה. לתל-אביב כ-14
ק"מ של חופים המחולקים ל-13 חופי רחצה שונים. לתושבים רבים, החוף הוא פשוט
השטחים הפתוחים האישיים שלהם. ציר החוף
משמש גם מסלול לרבבות אצנים, צועדים והולכי רגל.
לכן חוף הים בתל-אביב צריך להיות כרטיס הביקור המוניציפאלי של העיר. למרבה
הצער, כולם יודעים שמה שנעשה בים הוא רחוק
ממצוינות. בשנים האחרונות, במשך שבועות
בשיא עונת הרחצה, חופים רבים נסגרו מחמת הזיהום.
השלטון המקומי בתל-אביב השלים עם המצב.
איש לא דרש תכנית חירום לטיפול שורשי בבעיה –
וכמובן תכנית כזו לא הוכנה.
מה שכן נעשה – נמשך תהליך ההפרטה של החוף: כאילו לא היתה מחאה חברתית
שהזכירה למדינה שלמה את חשיבות נושאי הצדק ונחלת הכלל. חופים גם בפועל נסגרים לציבור
הרחב על ידי עסקים שמוכרים כיסאות, מזון וכל מה שאפשר לשווק. תכניות אלה נחשבות
להצלחה הגדולה של ראש העיר. מדוע? האם לא מגיע לתושבי
תל-אביב חוף הים הפתוח והאסתטי ביותר בים התיכון?
אזרחי
תל-אביב בצדק רואים את עצמם כמעין מועדון עילית, תושבים בעיר יוצאת דופן שמתחרה עם
ערים אחרות ברמה בינלאומית. הגיע הזמן
שיתחילו תושבי תל-אביב לחשוב במונחים של מצוינות גם בקשר לסביבה הפיזית בה הם
חיים. מדינה דמוקרטית מאפשרת לציבור לא רק
לחשוב אלא לפעול. כאשר הבוחרים בתל-אביב ייגשו
לקלפי בקרוב, כדאי שישאלו את עצמם מספר שאלות:
מדוע אין בעיר שלהם מערכת המחזור הטובה ביותר? מדוע תל-אביב לא מובילה בדרישות התכנון והבנייה
הירוקה? מדוע תל-אביב לא משמשת מופת גם בהתייחסותה לבעלי החיים הגרים בה? בוחרים
בתל-אביב צריכים לשאול את עצמם: האם הם רוצים להשלים עם בינוניות סביבתית או להעדיף
עיר בריאה יותר ויפה יותר. הניסיון בעולם
מלמד שרק מפלגה ירוקה אמתית מסוגלת להביא לשינוי ולאותה סביבה מצוינת
ואפשרית. למרבה המזל – ישנה רשימה שמייצגת
את המהפך הירוק המיוחל. מהפך ירוק בתל אביב. בעוד 5 ימים- ביום שלישי הקרוב- כולם מצביעים "חי" ומבטיחים מצוינות סביבתית בתל אביב.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה